שיעול הרגלי, הידוע גם כשיעול פסיכוגני או טיק נשימתי, הוא שיעול מתמשך שאין לו סיבה גופנית ברורה. לרוב הוא מתחיל לאחר זיהום בדרכי הנשימה, אך ממשיך גם לאחר שהזיהום חלף. מדובר בדרך כלל בשיעול "יבש" (ללא ליחה), שאינו מופיע בזמן שינה, ויכול להתגבר ולהחמיר במצבי לחץ, חרדה או כאשר הילד מקבל תשומת לב סביבו. שיעול הרגל נחשב להפרעה תפקודית – כלומר, נובע מאופן פעולת הגוף ולא ממחלה אורגנית. למרות שהוא עלול לתסכל הורים וילדים, הוא אינו מזיק וניתן לריפוי בעזרת גישה נכונה.
הפרעות נשימה תפקודיות כוללות מגוון מצבים שבהם דפוסי הנשימה משתבשים כתוצאה ממתח נפשי, גורמים רגשיים או גירויים אחרים. במקרים אלה, הנשימה עלולה להפוך למהירה, שטחית או לא סדירה, ולגרום לתסמינים כמו קוצר נשימה, סחרחורת, לחץ בחזה ואפילו התקפי חרדה. בניגוד לאסתמה או למחלות ריאה אחרות, הפרעות אלה אינן נובעות מבעיה פיזית בריאות, אלא מדרך התפקוד של מערכת הנשימה כפי שמווסתת על ידי המוח והגוף.
הטיפול בשיעול הרגלי ובהפרעות נשימה תפקודיות כולל הסברה, הרגעה ולימוד טכניקות לנשימה נכונה. טיפול התנהגותי כמו אימון להפיכת הרגלים (Habit Reversal Training) או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) עשוי לעזור מאוד. עידוד להרפיה, מודעות עצמית (mindfulness) וניהול מתחים תורמים אף הם לשיפור ניכר. אם ילדכם סובל משיעול ממושך או קשיי נשימה ללא סיבה רפואית ברורה, חשוב לפנות לרופא לשלילת סיבות אחרות לכך, ולבניית תוכנית טיפול מותאמת – כדי לעזור לו לחזור לנשום בנוחות.
המידע בעמוד זה הינו מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.